מדוע החרדה גוברת דווקא כשהכול מסתדר?

החרדה גוברת דווקא כשהכול מסתדר

מבוא

מאמר זה דן בתופעה הקלינית שבה דווקא בזמנים של יציבות ושקט - זוגיות טובה, עבודה חדשה, או שגרה רגועה, מטופלים (ובמיוחד אנשים עם ADHD) מדווחים על עלייה בחרדה, מחשבות קטסטרופליות, ופחד נטישה.

מטרת המאמר היא להסביר את המנגנונים הנוירופסיכולוגיים והקוגניטיביים שעומדים מאחורי התופעה, ולתאר דרכי התערבות מבוססות-ראיות.

1. מוח שמורגל לאיום: דריכות-יתר (Hypervigilance)

אנשים, שחיים שנים ארוכות במתח רגשי או בחוויית כאוס תפקודי, מפתחים מערכת עצבים המכוונת לאיתור מתמיד של סכנות. האמיגדלה הופכת פעילה יותר, והקישור בין תחושת שקט לבין איום פוטנציאלי מתחזק. כאשר מופיע שקט - המערכת מפרשת אותו כלא-מוכר ואף מסוכן.

התוצאה: עליית חרדה בזמן שברמה האובייקטיבית אין איום.

2. ה-ADHD, ויסות רגשי ו-RSD

החרדה גוברת דווקא כשהכול מסתדר בקרב מבוגרים עם ADHD נצפית שכיחות גבוהה של קשיי ויסות רגשי ורגישות-יתר לדחייה (Rejection Sensitivity Dysphoria). המוח מצפה לפגיעה, ולכן קשר זוגי יציב עשוי להפעיל פחד מפני נטישה עתידית. תחושת 'יש לי מה להפסיד' מגבירה את העוררות ואת החרדה.

3. פיזיולוגיה של סטרס מתמשך

חשיפה מתמשכת לחרדה ולחוסר ודאות מגבירה רמות קורטיזול ואדרנלין. הגוף מתרגל לרמת עוררות גבוהה, ושקט נתפס כאנומליה. Allostatic load מתאר את המחיר המצטבר של מאמץ הסתגלותי זה, שבין היתר משפיע על שינה, ריכוז ומצב רוח.

4. חוסר ודאות כטריגר חרדתי

מודלים קוגניטיביים מדגישים אי-סבילות לחוסר ודאות. דווקא אירועים חיוביים; עבודה חדשה, קשר מתפתח -מכילים אי-ודאות. המוח מעדיף לעיתים מצב מוכר וקשה על פני טוב שאינו צפוי. מכאן נולדות בדיקות-יתר, מחשבות קטסטרופליות, ופחד נטישה.

5. למידה רגשית והתניה

כאשר בעבר התרחשו אירועים קשים דווקא לאחר תקופות של שקט, המוח לומד קשר מותנה: רגיעה = סכנה קרובה. גם לאחר שנים, הזיכרון הרגשי מפעיל את אותו דפוס.

6. דוגמאות קליניות מייצגות

א. מטופלת בת 27 החלה קשר זוגי יציב. עם הזמן עלתה חרדה מפני בגידה, למרות היעדר סימנים אובייקטיביים.

ב. אדם שמתחיל עבודה חדשה חש דופק מואץ ומחשבות על כישלון למרות הישגים קודמים. ב

שני המקרים המשותף: רגיעה נתפסת כשלב שלפני אסון.

7. תרגילים מעשיים למטופלת

1. יומן עוררות: רישום מצבים שבהם השקט מעורר חרדה, והערכת הראיות בעד/נגד.

2. חשיפה לרוגע: שהייה מכוונת במצבים רגועים (למשל, ערב שקט), ללא חיפוש סימני איום.

3. מיינדפולנס ועיגון גוף: נשימות איטיות, תשומת לב לתחושות הגוף, והחזרת הקשב להווה.

4. עבודה קוגניטיבית: זיהוי מחשבות כגון 'זה בטח ייגמר' והחלפתן במשפטים מציאותיים ומווסתים.

8. כיווני טיפול

התערבות משולבת CBT/ACT, פסיכו-חינוך, בניית סובלנות לחוסר ודאות, ועבודה על התקשרות וביטחון עצמי נמצאה יעילה בהפחתת חרדה מסוג זה. במקרים מסוימים יש מקום לשקול ייעוץ פסיכיאטרי לשילוב טיפול תרופתי תומך.

סיכום

החרדה שמתפרצת דווקא בזמנים של יציבות אינה מקרית. היא נובעת ממערכת עצבים שהורגלה לחיות במצב חירום וממערכת קוגניטיבית המתקשה לשאת חוסר ודאות. באמצעות טיפול ממוקד, ניתן ללמד את המוח והגוף שרגיעה היא דבר בטוח, וכך לאפשר מרחב לצמיחה, אינטימיות, ושקט פנימי.