LICBT טיפול קוגניטיבי התנהגותי

תופעת הזנות הינה תופעה עתיקת יומין, ולעיתים נתפסת כחלק בלתי נפרד מהחברה הנורמטיבית, תופעה שתמיד הייתה ותמיד תהיה. העמדות, הן כלפי התופעה עצמה והן כלפי המעורבים בזנות, לרוב אמביוולנטיות: מחד, ישנה סלחנות כלפי צורכי הזנות ואף נורמליזציה של התופעה, ומאידך מופגנת סלידה מהזנות ובמיוחד מהנשים העוסקות בה. בזכות עליית תופעת הזנות לשיח הציבורי, עלתה המודעות לפגיעה של הנשים המעורבות בתעשיית המין, דבר שהוביל לשאלה, האם הפניה לעיסוק בזנות נעשתה מתוך בחירה או שישנו גורם אחר. במחקרים שנעשו עד כה, נמצא כי 90% מהנשים העוסקות בזנות החלו לעסוק בזנות לאחר שעברו פגיעה מינית. עצם העיסוק בזנות מהווה בסיס לשחזור הפגיעה המינית ואף להחמרת השלכות הפגיעה על המעורבים בזנות. גם נושא הזנות הגברית קיבל תפנית חדשה: עד לא מזמן, גברים העוסקים בזנות נתפסו כג'יגולו, המספקים שירותי מין לנשים עשירות, ונהנים מהחיים הטובים. לאחרונה נוצרה ההבנה שגם הגברים המעורבים בתעשיית הזנות מנוצלים, והם נפגעים כמו הנשים. בעבודה הנוכחית נבדוק את הקשר בין הפגיעה המינית לבין העיסוק בזנות בקרב גברים ונשים. כמו כן, ננסה להבין האם ישנם הבדלים בהשלכות של העיסוק בזנות בין גברים ונשים.

 

מבוא

 

"ומי ישיר את שיר האביונים 
את שיר הנטושים בצד הדרך 
שגם להם יש שם ויש פנים 
ולא רק גב לתת בעבודת הפרך 

את שיר המשתכרים אל צרור נקוב 
כבויי המבטים שחוחי השכם 
את שיר הדל והמושפל והעזוב 
שבבתי תמחוי בוצעים את פת הלחם 

ומי ישא קולו לומר כי רע מאד 
מתי למדנו לא לשמוע לא לראות 
ולעבור בצעד קל על המראות ..."
(החצר האחורית, "שיר האביונים")

​

הקטע מהשיר שצוטט מתאר את התעלמות החברה מאנשים החיים בשולים. למרות שנתקלים בהם בכל מקום ולא רק בחצר האחורית האורבנית, לרוב מעדיפים לא לשים לב אליהם, כאילו היו שקופים. האנשים השקופים הם חסרי בית, מכורים ונשים וגברים במעגל הזנות.

תופעת הזנות הינה תופעה נפוצה בכל העולם ואף נחשבת ללגיטימית בחלק מהעולם המערבי. רבים מכירים את הכינוי של הזנות – "המקצוע העתיק בעולם" ולעיתים עטוף ברומנטיזציה מסוימת. כמו המסתורין של הגיישות ביפן, רומן האהבה שובר לב "הגברת עם הקמליות" או הסיפורים האופטימיים ואף מצחיקים המתוארים בסרטים מוכרים. מאידך, העוסקות בזנות נתפסות כנשים זולות, חולות ואף מהוות איום מוסרי ובריאותי על החברה. ישנה סלידה של החברה מהנושא, וסביר להניח שלא הרבה הורים יעודדו את ילדיהם לפנות לעיסוק בזנות. וד'ראל ופרסלי Weatherall & Priestley, 2001)) מגדירים את מושג הזנות כמתן שירותי מין תמורת תשלום כספי, או שווא ערך כספי (מקום לינה, סם, משקה, אוכל וכד').איירי ובארט (Ayre & Barret, 2000) טענו שהעוסקות בזנות הוצגו בספרות כקורבנות, אך בו זמנית כמאיימות על בריאות הקהילה. שתי ההשקפות מחלישות את העוסקות בזנות, ומחזקות את האידאולוגיה של הסטייה.

תופעת הזנות הולכת וגדלה בשנים האחרונות, והגיעה לממדים שלא מאפשרים לחברה מוסרית להתעלם ממנה. לפי החוק בישראל, העיסוק בזנות אינו עבירה פלילית. כלומר, כל אישה או גבר מעל גיל 18 רשאים לעסוק בזנות. עם זאת, חוק העונשין – התשל"ז 1977 מגדיר כעבירות פעולות הקשורות בזנות, והן: סרסרות למעשי זנות; הבאת אדם לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות; ניצול קטינים לזנות; סחר בבני אדם לעיסוק בזנות (על פי חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה) התשס"ז-2006);  גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות; החזקה של מקום לשם זנות או השכרתו לשם כך (ועדת החקירה הפרלמנטארית לענייני סחר בנשים, מרץ 2005); פרסום זנות.

בחוברת "סיוע ראשוני לנשים ולנערות בזנות"  פעילות הזנות מתנהלת בכמה זירות ומספר אופנים. זנות רחוב , הינה הסוג המוכר ביותר. זנות רחוב מתנהלת, בדרך כלל, באזורים מוגדרים ומוכרים בערים הגדולות, כגון: גנים ציבוריים, בסמוך לחוף הים, מרכזי בילוי וכד'. חלק מהעוסקות/ים בזנות הרחוב פועלות באופן עצמאי או תחת פיקוחו של סרסור ו/או סוחר סמים. זירה נוספת מוכרת ומתפרסמת בשם "מכון עיסוי/בריאות". אלו הם בעצם בתי בושת במובן הקלאסי. לרוב הם נמצאים באזורי תעשייה או עסקים, ופועלים במשך רוב שעות היום. במקום עצמו נמצא שומר שתפקידו לשמור על הסדר ולספק הגנה מפני לקוחות, ופקידה (מאדאם בשמה הקלאסי) המפקחת על חלוקת הלקוחות וגביית התשלום. עם זאת תחושת הביטחון, המוגנות  והסדר הם אשליה ותו לא. כמות הלקוחות נקבעת ע"י אותה הפקידה, היא קובעת מתי אפשר לצאת מהמכון אם בכלל, חצי מהתשלום ואף יותר מועבר אליה. רוב קורבנות הסחר מנוצלות בתוך המכונים, עד שהביקוש אליהן ירד והן ישלחו לרחוב כ"סחורה פגומה".

דירות דיסקרטיות הנמצאות בבנייני מגורים ברחבי העיר. למעשה אלו גם בתי בושת שפחות חשופים לעיני הציבור. נשים וגברים העובדות/ים בדירות הדיסקרטיות נחשבות/ים לאיכותיות/ים יותר, חל איסור על השימוש בסמים, ביחס למכונים תחושת הביטחון והמצב ההיגייני טובים יותר בדירות הדיסקרטיות. התשלום עבור שירותי המין גבוהים גם כן, אך תחושת הניצול של נשים העוסקות בזנות בדירות הדיסקרטיות לא מתבטלת. הם מחויבות לשלום דמי חסות גבוהים במיוחד לבעלי הדירה. דירות פרטיות שמוחזקות ע"י אישה או שתיים באופן עצמאי. לרוב אלה נשים שעבדו בעבר במכונים או בדירות דיסקרטיות, שהחליטו לעבוד מבלי להתחלק בכסף עם אחרים. רמת הסיכון ליפול קורבן לאלימות בדירות הפרטיות גבוהה יותר. לא פעם היו ניסיונות של ארגוני פשע להשתלט על דירות כאלה ולכן, העובדות בדירות נאלצות להחליף דירה בתדירות גבוהה. נערות/ים ליווי  סוג זה של מתן שירותי מין נחשב לאקסקלוסיבי ודיסקרטי ביותר ואף נכלל בחלק מתיירות מין בעולם בכלל ובישראל בפרט. מספקי שירותי המין בדרך כלל נערים ונערות צעירות ואף קטינים. התשלום עבור שירות מין גבוה במיוחד, אך ישנם שותפים רבים שמתחלקים בתשלום (פקידי קבלה במלון, נהגי מוניות, סרסורים ועוד). התופעה נפוצה בערי נופש שונות, בכנסים של אנשי עסקים וכד'.

 אינטרנט, ”נערי ווב“ זירת הזנות שהתפתחה יחד עם התפתחות הטכנולוגיה והפכה להיות לעסק נפוץ ואף רווחי. אלו הם אתרי אינטרנט שמאפשרים תקשורת קולית וויזואלית בין הלקוח לספקי שירותי המין. תופעה זו נמצאת במגמת עלייה בשנים האחרונות. למרות שמדובר במתן שירותי מין וירטואלי וללא מגע פיזי ישיר, עדיין קיימת השפעה רגשית על העוסקות/ים בזנות מסוג זה.

תיאוריות לגבי נשים העוסקות בזנות התבססו בעיקרן על מודל פסיכיאטרי פרוידיאני. העוסקות בזנות תוארו במגוון ביטויים: כמזוכיסטיות, כבעלות מנטאליות אינפנטילית, ככאלה שאינן מסוגלות ליצור יחסים בינאישיים בוגרים, כרגרסיביות וכמסוכנות לגברים מבחינה רגשית. נערות הטלפון תוארו כחרדות, בעלות דימוי עצמי מבולבל, תלותיות יתר על המידה, מאופיינות בבלבול בנוגע לתפקידי מגדר, תוקפניות, מזוכיסטיות וכחסרות מעצורים פנימיים (Bryan, 1996).

הדעה הרווחת בקרב הציבור היא כי זנות היא נחלתן של נשים בלבד, אך בפועל המצב שונה, ולמעשה גם גברים מעורבים בתעשיית המין. כבר בשנת 1963,קורי ולירוי (Cory & LeRoy) טענו שבארה"ב יותר גברים מעורבים בעיסוק בזנות, בתור ספקי שירותי מין, מאשר נשים. לפי גור (2004) למעלה מ- 90% מהנשים העוסקות בזנות עברו התעללות מינית בילדות, או בגיל ההתבגרות, לפני העיסוק בזנות. נמצא במחקר של אלן (Allen, 1980) כי שני שליש מהגברים שעסקו בזנות, ברחו מהבית עוד טרם פנו לעיסוק זה. מבין אלו שעזבו את הבית, מרביתם ציינו שהסיבה העיקרית לעזיבתם הייתה אלימות במשפחה, יחד עם התעללות פיזית, רגשית ו/או מינית.

על פי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ונפגעי תקיפה מינית בישראל, תקיפה מינית מוגדרת ככל התנהגות ו/או מעשה מיני הנכפה על אישה, גבר, ילד/ה ללא הסכמה. תקיפה מינית כוללת פגיעה באישה, בילד/ה ובגבר על ידי גבר, אישה או ילד/ה. תקיפה מינית היא אלימות המתבטאת במין, ולא דחף מיני בלתי נשלט. זהו פשע שמטרתו להשפיל ולשלוט בקורבן. ניתן להגדיר תקיפה מינית במספר דרכים: תקיפה מינית – מונח כולל לכל עבירת מין. כל פעולה או אמירה בהקשר מיני הנעשית ללא הסכמה חופשית של שני הצדדים;  אונס – החדרת אבר מאברי הגוף או חפץ לאבר המין של אישה\גבר ללא הסכמתו\ה; אונס מתמשך – אונס חוזר ונשנה על פני תקופת זמן. מעשה סדום – החדרת אבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם או החדרת אבר מין לפיו של אדם ללא הסכמתו. גילוי עריות – התעללות או תקיפה מינית על ידי בן/בת משפחה.

תופעת הפגיעה המינית והשלכותיה עולה לשיח הציבורי ולתחומי המחקר מזה שנים רבות. רוב המחקרים נטו להתמקד בנשים, למרות שהתופעה שכיחה גם בקרב גברים. רק בשנות השמונים החלה להתעורר מודעות בנושא הזנות הגברית, אך למרות זאת אין מידע רב בנושא. גל, לבב וגרוס (2010) מציינים בממצאים מסקר בריאות הנפש הלאומי על כך שישנן עדויות על שכיחות ההתעללות ועל השלכותיה השליליות בקרב גברים ונשים כאחד.

מנתוני הדוח השנתי "הורות בצל הפגיעה" פגיעה מינית בישראל 2013, מתוך 40,000 פניות שהתקבלו למרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית עולה התמונה הבאה: 32% דיווחו שגילן/ם עד 12, מתוכן 80% ילדות, 20% ילדים; 32% בגילאים 18-13 ו-36% מעל גיל 18. מתוכן, 88% נשים ו-12% גברים; 68% מהילדות/ים עד גיל 12 דיווחו שהפגיעה נעשתה בתוך המשפחה; מכלל הפניות, דווח כ- 88% נפגעו ע"י אדם מוכר (הורה/בן משפחה/ חבר/מורה/מעביד), ו-12% נפגעו ע"י אדם זר.

לפי מילר (Miller, 1986) ווייסברג  (Weisberg, 1985), הספרות המקצועית מציעה שתי גישות מרכזיות המסבירות את הקשר בין הפגיעה המינית בילדות לבין הזנות: על פי הגישה הראשונה, התעללות מינית מגדילה את הסיכון למעורבות בעבריינות. על פי הגישה השנייה פגיעה מינית גורמת לפרה-דיספוזיציה נפשית המובילה את הנשים לעיסוק בזנות. העיסוק בזנות נחשב לאחת האסטרטגיות ההישרדותיות הנפוצות בקרב חסרי בית, יחד עם התמכרות לחומרים פסיכואקטיבים ופניה לפשיעה. סנגרלס ודייויד (Sengearls & David, 1990) הסיקו מתוצאות המחקר שנעשה בקרב 50 גברים ו-50 נשים העוסקות בזנות, שהאווירה ותנאי המחיה בבית הם הגורמים שהשפיעו פחות על הפניה לזנות בשלב מאוחר יותר, מאשר הפגיעה המינית שגרמה לעזיבת הבית בגיל מוקדם יותר. לעומתם סנג (Seng, 1989) לאחר שעשה את מחקרו שנערך בקרב 70 ילדים שעברו פגיעה מינית ו-35 מעורבים בזנות, טוען שלא הפגיעה המינית הובילה לעיסוק בזנות, אלא הבריחה מהבית. לפי ואן דר קולק (Van Del Kolk, 1989) חוקרים רבים התמקדו בשכיחות של התעללות בקרב העוסקות בזנות, בחיפוש אחר קשר בין טראומה מינית בילדות והעיסוק בזנות ברמה אינדיבידואלית פסיכו-דינאמית. הרמן (1981) מתארת בספרה את עיוותי הזהות שנוצרו אצל נשים שעברו פגיעה מינית. את תחושתן כמזוהמות, אשמות ומרשעות, ואת הנטייה לקורבנות חוזרת. לפי גור (2004) כל אלו מהווים בסיס לניצול עתידי בתעשיית המין, כולל פורנוגרפיה, זנות, שירותי ליווי וכדומה. נשים עוברות תהליך הפנמה של  האובייקטיפיקציה – הפיכה לאובייקט של סיפוק מיני. לפי פארליי (2003 Farley, ) אישה הנמצאת בתוך הזנות עוברת דה-פרסונליזציה – שמה וזהותה נמחקים והיא הופכת לאובייקט למימוש הרצונות והפנטזיות של הלקוח.

לפי המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות נפשיות, DSM 4 TR טראומה מוגדרת כחוויה של אירוע או אירועים או עדות לאירוע או אירועים, המערבים מוות או פגיעה חמורה או איום למוות או לפגיעה חמורה או איום לשלמות הפיזית של העצמי או אחרים. הפרעת דחק פוסט טראומטי (PTSD) המתפתחת בעקבות הטראומה (1) וכתוצאה נוצרת היזכרות בקטעי האירוע בצורת פלאשבק, סיוטי לילה ומחשבות חודרניות (2), הימנעות מההזכרות באירוע משתקת תגובות רגשיות וכן (3) עוררות מוגברת שמעידה על ערנות מוגברת, הפרעות שינה או תגובות מוגזמות (APA, 2000).APA, 2000)נה או תגובות מוגזמות.שינה או תגובות מוגזמות.ודרניותוספית הופכים להיות מעו .

נשים העוסקות בזנות חשופות להתעללות פיזית או מינית מתמשכת, דבר שמחזק את השלכות החוויה הטראומטית (Cooper, Kennedy & Yuille, 2001; Farley & Barkan, 1998). לטענת בר גיא ושלו (2001) נשים העוסקות בזנות הינן בעלות שיעור גבוה של התעללות מינית בילדות, דבר שקשור לתסמינים של הפרעת לחץ פוסט טראומטית בבגרות. הרמן מציינת שנפגעי התעללות ממושכת מפתחים שינויי אישיות אופייניים, הכוללים עיוותים בקשר ובזהות. לכן, היא מציעה הגדרה הפרעת לחץ פוסט-טראומטית מורכבת (Complex PTSD) הנוצרת כתוצאה מחשיפה לאירוע טראומטי באופן חוזר או מתמשך ומבלי יכולת להיחלץ ממנו.

ואנווסנביק (Vanwesenbeeck, 1994) מציעה לעיסוק בזנות הסבר תיאורטי: הקורבנות של ההתעללות המינית מוצאים בזנות התנהגות נגד פוביה (counter – phobic behavior), באמצעותה נעשה החזר בלתי מודע על החוויה הטראומטית, כניסיון להחזיר שליטה ולשמר את הדימויים המעוותים של העצמי ושל העולם. גור (2004) מסבירה את העיסוק בזנות כהפעלה מחדש (re-enactment) של אקטים של ההתעללות, מתוך שאיפה להשיג תיקון ושליטה.

אני יכולה להגיד לך דבר אחד: ההתעללות המינית שקרתה לי דפקה לי את החיים בצורה לא נורמלית... [...] ואהבתי את זה, אהבתי להיות שם בשליטה, כאילו, יש לי כסף ואני אישה, ואני יכולה להשתמש בזה לדברים שלי. והיום אני מבינה את זה מתוך מקום של החוסר אונים שהייתי בו מגיל מאוד צעיר, מתוך חוסר אונים של ההתעללות שלא יכולתי בעצם לעשות שמה שום דבר, כי הייתי קטנה ולא הבנתי. (ע', מתוך גור,2008, עמ' 85)

שיעורי הפרעת לחץ פוסט טראומטית, כפי שמדווחים במחקרים אלה, הנם גבוהים ביותר, אף ביחס לאוכלוסיות נפגעות מוכרות אחרות (לשם השוואה, שיעור הפרעת לחץ פוסט טראומטית בקרב האוכלוסייה הבוגרת בארצות הברית הנו כ 8%. מחקרים על קבוצות בסיכון כגון נפגעות אונס, לוחמי קרבות צבאיים ושבויים הניבו שיעורי הפרעת לחץ פוסט טראומטית הנעים בין שליש ליותר ממחצית מהנחשפים לתופעות (APA, 2000).

מטרת המחקר הנוכחי להפנות את אור הזרקורים לגברים העוסקים בזנות, לבדוק האם גם גברים העוסקים בזנות עברו פגיעה מינית טרם הפניה לזנות. בנוסף, לבדוק באיזו מידה ההשלכות הפסיכולוגיות של העיסוק בזנות על הגברים העוסקים בזנות דומות להשלכות על הנשים.